כשיצאנו ליום צילומים שמתעד את ימיו של יוסלה שוכמכר במושב קוממיות 

זו היתה באמת אטרקציה, ולא סתם..

לא בכל יום פוגשים בנ"א שהיה בכותרות לפני 50 שנה

ומלווים אותו בסיור הסטורי שכזה.

במסגרת אחת ההפקות שלנו

הבאנו את יוסלה שוכמכר – בכבודו ובעצמו!!

הוא חזר למושב בו שהה כמה ימים

במהלך הפרשייה שהסעירה את המדינה.

היה בשטח את הרב ישראל גליס –

כדי לשוחח איתו ולהוציא ממנו את הסיפור האישי שלו ברגש ובצורה מיטבית.

היה את ליאור בן שבת, צלם וידאו מנוסה –

כדי לתעד כל מילה וכל זיע בפנים, כי היו הרבה כאלו… והם חשובים לאין ערוך.

היה איתנו הסופר משה גוטמן – שגם הוא מוצאו בקוממיות,

והיו גם כמה מתושבי המקום שתזמנו אותם 'לפגוש' את יוסלה במהלך הסיור.

יוסלה נפגש עם הילד שבזמנו חלק איתו את מיטתו – הרב יהודה קוט,

הם לוחצים ידיים ומעלים יחד זכרונות.

הנה ציטוט מדבריו של יוסלה, כשנפגש עם רב המושב – הרב מנדלזון שליט"א:

'עטפו אותי, קבלו אותי בחום. אני זוכר את המקום של הסבא ז"ל (התכוון לר' בנימין מנדלזון זצ"ל) בבית הכנסת, שמקודם היינו שם. אני זוכר שהוא תפס בחום את היד וברך אותי. את זה אני זוכר עד היום ולא יכול לשכוח את זה בחיים.'

מה שלקחתי מהסיור המרגש הזה

זה שאף פעם אי אפשר לדעת

מהי המילה שהבנ"א שמולך לא ישכח כל החיים.

לפעמים זורקים לחלל מילה / משפט / אמירה / מחמאה

או מביעים תנועת הערכה / הזדהות / השתתפות,

ומכל השיחה שהיתה – זה מה שנשאר חרוט עמוק בלב השומע.

 

הנה, יוסלה קבל לחיצת יד מהרב זצ"ל קיבל אותו בחום ובמאור פנים

וזה יושב לו עד היום חזק בלב,

וגורם לו להשאר מחובר למקום בו קיבל את הלחיצת יד ההסטורית הזו.

 

גם מול התורמים, תשקיעו מחשבה

מהו הדבר שיחרט להם בלב,

מהי המילה העוצמתית שתגרום לתורם לזכור אותך גם אחרי שתלך ממנו.

זו המילה!!

שווה להשקיע בה.

 

נ.ב. מצ"ב כמה תמונות מסט הצילומים.