לפני מס' חדשים קרה לנו משהו מעניין מאד

שלא קורה בכל יום.

תשמעו סיפור..

 

במהלך יום צילומים שבו תיעדנו ילד שסובל מקשיי התנהגות חריגים

ולא רק זה, אלא גם המשפחה שלו לא משפחה רגילה,

הוא גר אצל הסבתא מסיבות שונות..

 

באותו יום ראיינו את הסבתא על החיים הלא פשוטים שלה.

(אישה לא צעירה, יש לה את החיים שלה,

ובנוסף צריכה לגדל ילד בן 5-6 שובב, בורח מהבית, לא מדבר,

דורש המון המון השקעה, ולא מחזיר שום פידבק ותודה…)

 

היה בשטח במאי מקצועי

שאט אט, בסבלנות, מיומנות ומקצועיות

הוציא ממנה את הסיפור האישי שלה.

הראיון עבר בשלום,

היא דברה וספרה ושתפה..

בסדר, עבר.

ואז יצאנו להפסקה.

 

הצלם יצא החוצה עם סיגריה

והשאיר את המצלמה על ON…

 

ואז, ברגע הכי לא צפוי הזה

סבתא של רפאל פרצה בבכי והתחילה לשתף אמיתי,

את כל הלב שלה היא הוציאה באותם רגעים.

היא נגבה את הדמעות שחנקו אותה

(ואפילו התנצלה שהיא ככה בוכה, לא נעים לה וכו'…)

 

זה היה מפתיע איך הקטע הכי לא מתוכנן מתוך הצילומים

הוא היה הקטע ה'וואו' של הסרט.

לקחנו את השניות האלו, את הדקות האמיתיות, הנוגעות ללב

ואותן שמנו בסרט.

זה היה הדבר שריגש את התורמים יותר מהכל

וזה מה שעזר ללקוח שלנו להגיע לסכומים מטורפים בס"ד.

 

תראו מה הקשבה אמיתית מכל הלב

יכולה לגרום לבן אדם.

 

אם אתם פה בשביל התורמים שלכם,

מפנים את הלב שלכם להקשיב להם

ומאפשרים להם לשפוך את הלב, לדבר ולשתף,

הם יתחברו אליכם, ישוחחו אתכם

וירגישו שהם חשובים לכם באמת.

 

מניסיון, שווה את ההשקעה..