ה'אחרי החגים' הזה שכולנו מדברים עליו כבר תקופה ארוכה,
וגם דוחים אליו המווון דברים שלא בדיוק נח לנו לעשות אותם הרגע..
אז הוא הגיע, ברוך ה' וברוך הבא!!
אנחנו כבר שבוע אחרי – – –
ועדיין זורם בנו המרץ הזה (ולמי שלא – שיצביע)
של לעשות דברים רציניים שכבר הרבה זמן רצינו לעשות:
– לאחד זה להתחיל לשמוע שידוכים
(הוא מאלה ש'לא שומעים עד אחרי החגים'…)
– לשני זה לדבר עם חברת החשמל / הטלפון / הגז כדי לברר למה הגיע חשבון מנופח….
(בתקווה שלא התנפח עוד בינתיים)
– לשלישי זה להתחיל לבקר את סבא בקביעות
(הוי, הלואי שזה יחזיק מעמד לפחות חודש…)
ומה איתך?
מה היה הדבר שדחית כמו כולם ל'אחרי החגים'?
אם אתה מנהל עמותה או גבאי מסור,
כנראה שאחת המשימות היותר דחופות היא
להיכנס לשגרה של תרומות יציבות וקבועות
שזורמות לחשבון בנעימות ובלי לחצים מכבידים וחונקים.
מה יותר מתאים פה מהפס':
'אם תעירו… עד שתחפץ' – עד שתעשו מזה חפץ,
שההתעוררות והמרץ שקבלנו עכשיו במתנה ישארו ויגרמו למשהו גדול וטוב לקרות.
זה מדבר כמובן על התפילות ועל ההתעוררות הרוחנית שמקבלים בתקופת החגים,
אבל אפשר לקחת את זה גם (גם!!!) לתחום שלנו.
אז שתי שאלות שיעזרו לך למקד את הנושא:
1. האם המצב הנוכחי של התרומות טוב לי ולעמותה שלי?
2. אם לא – מה אני רוצה שיקרה כדי שיהיה לי טוב ורגוע בתרומות?
ושאלה אחת שאנחנו שואלים אותך:
מה הצעד הבא שלך שאתה עומד לעשות (חפץ..) למען העמותה שלך
כדי לא לגלות בחנוכה שאתה נמצא באותו מקום בדיוק
כמו 'לפני החגים'?
מוזמן לדבר ולשאול את כל השאלות שמטרידות אותך,
נענה הכי שאפשר.
שיהיה חורף בריא ויעיל לכולנו,
שפע בגשם וברוח!