אז זהו, שלמבחן הזה לא ממש צריך ללמוד לפני,

ואם תקחו ממנו משהו לאחרי – והיה זה שכרי, ושכרכם…

 

יש מצב שהרבה אנשים חווים אותו ולא תמיד יודעים לזהות אותו או לקרוא לו בשם,

וברגע שמזהים את הבעיה זה כבר חצי פתרון (ידוע, לא?…)

זה קורה אחרי הרצאה טובה, לימוד מחזק, רצון לשנות ולעשות משהו גדול,

אנחנו מבטיחים לעצמנו שזהו, מהיום והלאה – – –

טוב, פה אתם צריכים לענות תשובה מה מהיום והלאה, אמרנו מבחן 🙂

 

אבל ברגע שאחרי, אנחנו מגלים שזה לא מחזיק מעמד אפילו לא לשבוע,

והנה, חזרנו לשגרה הרגילה, לטבע המוכר לנו מימים ימימה.

למה זה קורה?

מה הולך שם בפנים שמפריע לנו לעשות את השינוי הזה ולהתמיד בו?

 

יש הרבה דברים שחוסמים אותנו ומפריעים לנו להתקדם בחיים,

כמו למשל: מה יגידו, מה מקובל, אולי אכשל, אולי אדבר לא לעניין ועוד הרבה,

אני בטוחה שאתם לא צריכים עוד רעיונות, מספיק מה שיש לכם לבד..

 

רובין שארמה, אחד ממאמני ההצלחה הטובים בעולם

היטיב להגדיר זאת ב-4 דברים שמונעים מאתנו לעשות את השינויים שאנו רוצים לעשות

וקרא לזה: 'תסמונת ארבעת ה-F':

 

1. פחד (Fear)

אנשים פוחדים לנטוש את הנמל הבטוח של הידוע ולהפליג אל הבלתי ידוע. רובנו לא אוהבים לנסות משהו חדש גם כשאנחנו יודעים שהמשהו החדש הזה יעשה לנו טוב.

(מלחיץ אותי להכנס לתהליך של הפקת סרט תדמית לעמותה שלי, לא מכיר את זה מקרוב)

 

 

2. כישלון (Failure)

אף אחד לא רוצה להכשל, ולכן רובנו אפילו לא מנסים דברים חדשים. זה עצוב, כי יכלנו להגיע רחוק, לשבור שיאים ולקדם את עצמנו ואת העולם למקום טוב יותר, אבל לא תמיד מבינים שכישלון הוא חלק חיוני במימוש ההצלחה.

(אני חושש להשקיע כסף בדבר שלא מבטיח לי הצלחה ודאית. מה כן מבטיח לי הצלחה ודאית בעולם הזה?…)

 

 

3. שכחה (Forgetting)

כשאנחנו מסיימים לשמוע הרצאה עוצמתית או יוצאים מכינוס מרומם, הלב מלא עד גדותיו ואנו מוכנים לעשות הכל כדי לשנות את עצמנו ואת העולם. אבל מה קורה כשחוזרים הביתה, לשגרה השוטפת? אז שוכחים מהכל. הרגש הזה נרגע, המציאות משתלטת עלינו ומכתיבה את הקצב והמשימות.

(הייתי כבר בהרבה רגעים שהבטחתי לעצמי שאני עושה הכל כדי למצוא תורמים נכונים ולעבוד מולם בצורה מקצועית, אבל תזכירו לי – מתי זה היה?…)

 

 

4. אמונה (Faith)

אנשים רבים לא מאמינים ביכולת שלהם לשנות דברים, הם ציניים וטוענים: "אני כבד מכדי לשנות דברים, למרות שהם חשובים לי מאד" או "לי זה לא יעבוד, אני כבר מכיר את כל השיטות האלו". ציניות נובעת מאכזבה, והם לא נולדו כך. בתור ילדים הם היו מלאים בתקוות ואינסוף אפשרויות, אבל כנראה ניסו ונכשלו והפכו לכאלו, והדרך שלהם לא להכשל שוב היא לא לנסות שוב.

(אני לא מאמין בדברים האלו, סרט תדמית לא תמיד עושה את העבודה)

 

אז תעצרו רגע ותחשבו בכנות,

ולהזכירכם, המבחן הזה הוא אישי לגמרי ואף אחד לא רואה אותו:

– מהו הדבר שמונע ממני להתקדם ולהגיע להתרמה מוצלחת ורגועה יותר?

– מהו הדבר שאם אלמד להתמודד מולו נכון – זה מה שיקדם אותי וירים את העמותה שלי

  לגבהים חדשים של תרומות יציבות וקבועות?

(וואו, איזה אויר טוב יש שם למעלה.. אתם מפסידים…)

 

שאלה הנכונה היא חצי מהתשובה

אז כדאי לכם למלא את המבחן הזה,

מי יודע, אולי הציון שתקבלו יפתיע אפילו אתכם?…